רש"י
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. שֶׁאֵצֶל הַדֶּלֶת, וְרָאִיתִי יָדוֹ, וְנֶהֶפְכוּ עָלַי הֲמוֹן מֵעַי לָשׁוּב לְאַהֲבָתוֹ וְלִפְתּחַ לוֹ:
תורה תמימה
מן החור. וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים כנראה דהלשון צריך תקון קצת, וכך צ"ל וכי מה טיבו של חור זה שהוא מגדל שרצים, ור"ל דפריך מה טיבה של מליצה זו לענין שייכות הקב"ה וישראל אחרי שהוא דבר מאוס ודרכו רק לגדל שרצים, וא"כ איך שייך למשל בו כזה.
, אלא כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה, רבש"ע, כל נסים שעשית לי ע"י כורש, וכי לא היה מוטב לעשותן לי ע"י דניאל וע"י אדם צדיק, ואע"פ כן – ומעי המו עליו כאר"ל ואעפ"כ אין לי בלבי עליו, אלא אדרבה מעי המו עליו מאהבה וגעגועים, ולפי"ז הוי הלשון מן החור תואר לכורש.
.
(שם)
(שם)
צרור המור
שלח ידו מן החור. ואף שסרבתי למאמר הנביאים אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור כי ע"י עוונותינו היה כותל מפסקת בינו לבינינו והמצות עושין חלונות וחורים בהכותל אשר על ידם תעבור השגחה האלהית ולזה אמר כ"כ היה מרחם עלי שאף שסרבתי למאמר הנביאים עד שעונינו היה ככותל מפסקת מ"מ פשט ידו מתחת כסא הכבוד ע"י איזה חור קטן לקבלנו כמו שעשה במנשה: